תרגמה דנה גניהר

אני רוצה לדבר על הצעד הבא, המתפתח עכשיו לאיטו. הצעד הבא קשור לגוף. אנו רוחשים כבר כבוד רב, חדש, לגוף. אנו שמים לב אליו כשאנו עושים דיאטה, רצים, שותים מים מבקבוק ובדרכים אחרות. דרכים אלו נוגעות לגוף כמו שאנו מכירים אותו מבחוץ. כשאנו שמים לב לרגשותינו אנו כן חשים את הגוף שלנו גם מבפנים. אך אנו יכולים לחוות את הגוף מבפנים ברמה עמוקה הרבה יותר.
אנו צריכים לחשוב אחרת על הגוף. הוא לא מכונה. כלומר, הוא בהחלט מכונה אם מתעסקים בתאים שלו, בכלי הדם, בכימיקלים ובגנים, אך הוא לא רק מכונה. אפילו עץ הוא יותר מאשר מכונה. לצמח אין יכולת ראיה או שמיעה. הוא לא צריך לראות את השמש כי הוא באינטראקציה עם השמש. הצמח הוא האינטראקציה עם השמש. אין לו חוש מגע כדי לגעת בעזרתו באדמה; הוא אוכל את האדמה וצומח מהאדמה. אם אני אומר שהצמח יודע את האדמה, יודע את האור, יודע את המים, משהו מוזר קורה למילה "יודע". מילים מקבלות משמעויות חדשות כשאנו משתמשים בהן. צמח חי יודע והינו האינטראקציה עם הסביבה. וכך גם האדם. 

​

הגוף הוא זה שמייצר את הצעד הבא
מכונות עושות תמיד אותו דבר, ולעולם אינן עושות פתאום משהו יצירתי. אולם ברמה הגופנית שעליה אני מצביע, צעדים חדשים אכן עולים. נניח שאתה נקלע למצב בעייתי שלא קרה לפני כן, לאף אחד, בכל ההיסטוריה של העולם, ואינך יודע מה לעשות. בדרך כלל אתה עושה מה שאתה יכול, ואז מגיע עוד יום... אבל אם אתה מאפשר לגוף שלך לתת לך את התחושה הפיזית של המצב הזה –של כל המורכבות ההיסטורית של המצב הזה - אז הוא גם ייצור, במהירה, צעדים קטנים של שינוי בכל העניין כולו. בהתחלה זו עשויה להיות רק תחושה גופנית של מה שאתה רוצה לעשות. יתכן ועדיין לא תהיה לזה צורה, או המילים הנכונות, אך עכשיו אתה יודע מה אתה מחפש, איך זה מרגיש, באמת, פיזית. ואז הצורה והמילים יגיעו גם הן.
(מתוך: When you feel the body from the inside, there is a door)

​

כיצד אתה בוחר את המילים בכל פעם שאתה מדבר, אם אינך קורא או מדקלם? זה הגוף שלך שמדבר. אף שהכנתי את הדברים האלה, כאשר אני פותח את פי אני מקווה שיצאו המילים הנכונות. זה כל מה שאני יכול לעשות. אם הן לא מגיעות, אני ממשיך לדבר, בתקווה שבסוף הן יגיעו. מה שמדבר זה הגוף שלי. אני מעונין להרחיב את המושג "גוף" מעבר להיבט הפיזיולוגי. כשאני חולה, אני מודה על כך שיש פיזיולוגיה. אני שמח שיש להם את הידע הזה. אולם הגוף הוא מושג הרבה יותר רחב מזה, הרבה יותר רחב. אנו חיים (חווים) כל סיטואציה דרך הגוף. אם תנסה לעשות זאת באמצעות הנחיות מפורשות, קרוב לודאי שתמעד. גופך צריך לחוש דברים רבים בו זמנית: הרצפה, הכסא, האנשים, הסיטואציה, מה שקרה לך לפני שנים, ומה שאתה מנסה לעשות כעת. אתה חי עם ודרך "הגוף שלך". הגוף הוא זה שמייצר את הצעד הבא וגם עושה אותו, הוא רוצה פתרון, ריפוי, משהו טוב יותר ממה שהיה לו, עכשיו. לרוב אין מילים לתאר זאת, משום שזה עדיין לא קרה. הגוף יכול לייצר צעדים שעדיין לא התרחשו בהיסטוריה של העולם. האין זה נפלא?

(מתוך: ( The small steps of the therapy process how they come and how to help them come